מיה גולק אפטר, הצהרת אמנית
עבודתי נוגעת במרחב שבין זיכרון לבדיה, בין האישי למיתי. “לה פניה לארה” – האי הבודד על נהר ריו קפיטן באזור הנמר (איל טיגרה) בדרום אמריקה – מהווה נקודת מוצא גיאוגרפית ורגשית למכלול היצירה שלי. המקום הזה, שבו עברה ילדותי המוקדמת, התגבש במשך השנים לנוף מיתולוגי המזין את התהליך האמנותי שלי.
בשנים האחרונות חזרתי לטכניקה ישנה, עם מגזרות נייר, טכניקה שדורשת דיוק וסבלנות. הכלים שלי הם סכינים יפניות ואחרות, והעבודות נעות בטווח רחב – מקנה מידה אינטימי של סנטימטרים בודדים ועד לעבודות מונומנטליות בגודל של כשני מטר על ארבע מטרים.
התהליך היצירתי שלי מתנהל לרוב ללא תכנון מוקדם. אני מתחילה בחיתוך הראשון ומאפשרת לחומר ולכלי להוביל את המסע. ישנה מחשבה כללית, דימוי ראשוני, אך הביצוע עצמו נולד מתוך דיאלוג ישיר עם החומר. הסכין והנייר מכתיבים תנועה, כיוון, זרימה – הם שותפים פעילים בתהליך היצירה.
הבחירה בחומרים פשוטים וזמינים אינה מקרית. היא מבטאת עמדה פילוסופית על נגישות האמנות ועל הפואטיקה שבדלות.
במרכז עבודתי עומד המפגש בין יצורים מיתיים ליחסי כוחות בין הנשי לגברי, שאלות על זהות נשית, זיכרון וטראומות קולקטיביים תוך שימוש בדמויות לא אנושיות. אני חוקרת את הרגע שבו הזיכרון האישי הופך למיתוס, רגע שנעצב בזמן, את הגבול הנזיל בין ממשות לדמיון.
